גיל המעבר – מה זה, מתי מתרחש ומאפייני השלבים השונים

גיל המעבר, שכונה באופן פוגעני ומקומם 'גיל הבלות', הוא זמן של שינוי טבעי בחיי האישה. התוצאה שלו היא סיום המחזור החודשי וסיום תקופת הפוריות.
בישראל, בכל זמן נתון, כמיליון נשים בגיל המעבר מוצאות את עצמן בתקופה מורכבת בהיבטים שונים.
רבות מאיתנו נכנסות אליו מבלי להבין מה קורה לנו. מופתעות ולא מקשרות בין התסמינים (שאנו חוות), הגיל והשינויים ההורמונליים.

במובנים רבים, גיל המעבר הוא היפוכו של גיל ההתבגרות. כשנכנסנו לגיל ההתבגרות, לפני עשרות שנים, ייצור הורמוני המין בשחלות, (אסטרוגן ופרוגסטרון) הביא למחזור חודשי ולפוריות. סערת הרגשות והתסמינים המטרידים, שאפיינו את התקופה, מוכרים לכולנו. בגיל המעבר מתרחש תהליך הפוך בו חלה ירידה בייצור הורמוני המין הגורמת למיכלול שינויים ותסמינים. כל אחת מאיתנו תחווה אותם בדרכים ובעוצמות משתנות. המוכרים הם: גלי חום, הזעות, חרדה, שינויים במצב הרוח, ירידה בחשק למין (ליבידו) ועוד.
ההבנה שגיל המעבר הוא שלב טבעי ובלתי נמנע לא אומרת שיש להפחית במשמעות התסמינים שאנו חוות והשפעתם על איכות החיים.
נהפוך הוא; אין סיבה שנשאר לבד במצוקה, ללא מענה, ונמשיך לסבול. יש דרכים רבות ומגוונות שיכולות לסייע לנו להתמודד, עם התסמינים. להפחית משמעותית את העצמה והתדירות שלהם ואף להשתחרר מהם לחלוטין!

שלבי גיל המעבר

גיל המעבר הוא לא רק נקודת מפנה שניתן לסמן בלוח השנה, אלא מעבר הדרגתי שלוקח שנים. לתקופה שלושה שלבים: שלב מקדים, סיום המחזור הווסתי, והשנים שלאחר מכן.
הביטוי 'גיל המעבר', שהושרש בארץ, לא מבטא במדויק את שלושת השלבים הללו. לא נמצאה לכך מקבילה  בעברית ולכן אגדיר את התקופות השונות במונחים רפואיים, שמקורם בשפה היוונית.  מנופאוזה: mens (חודשי) + pausis (הפסקה)  = הפסקת המחזור החודשי.

שלב ראשון – פרימנופאוזה (טרום מנופאוזה)

בשלב זה מתחילה ירידה הדרגתית בייצירת והפרשת אסטרוגן ופרוגסטרון. תסמינים מתחילים להופיע, בתדירות ובעוצמות משתנות. מחזור הווסת ממשיך אך יכול להיות לא סדיר.
שלב הפרימנופאוזה יכול להתחיל מוקדם, בגיל 35, אך אצל מרבית הנשים הוא מתחיל באמצע עד סוף שנות הארבעים.  נמשך לאורך תקופה לא מוגדרת, ממספר חודשים ועד מספר שנים לפני תום המחזור החודשי. בממוצע בין 2-4 שנים.

כיצד תדעי שאת בתקופת הפרימנופאוזה?

אין בדיקה אחת שתאבחן אם אנו בגיל המעבר או לא.
בדיקת דם לפרופיל הורמונלי, מגיל 45 ומעלה, מתעתעת. זאת כי רמת ההורמונים משתנה לעיתים קרובות. הבדיקה תבטא את רמת ההורמון רק ברגע נטילתה ואין קשר בינה לבין נוכחות תסמינים או צורך בטיפול.
האבחון, יעיל יותר באמצעות סקירת העבר הרפואי של האישה, דפוס מחזורי הווסת והתסמינים.

עייני במאמר "תסמיני גיל המעבר" וחפשי רמזים: האם התסמינים שלך חדשים? חלקם מוכרים לך אך הוחמרו לאחרונה? לא צפויים ולא יציבים? האם השתנה דפוס מחזורי הווסת שלך (התדירות ועוצמת הדימום)? אם כן, זה יכול להעיד על כך שאת בתקופת הפרי מנופאוזה, וחווה תנודות ברמת ההורמונים.
בדיקות דם להורמונים משמעותיות במקרים בהם המחזור הסתיים מוקדם מהצפוי (בנשים מתחת לגיל 45) ולנשים המעוניינות בפוריות בגיל זה.

אין סיבה שאיכות החיים והבריאות שלנו יפגעו

תסמיני גיל המעבר משתפרים, לעיתים קרובות, עם שינויים באורח החיים כמו: תזונה נכונה, פעילות גופנית סדירה והימנעות מעישון. בנוסף – יסייעו גם תרופות ללא מרשם, תרופות מרשם הורמונליות ולא הורמונליות, רפואה משלימה ורפואה אלטרנטיבית.
התייעצי עם אנשי מקצוע, שזה תחום עיסוקם, רצוי כבר בשלב מוקדם של הופעת התסמינים.

מעבר לשונות בה התסמינים באים לידי ביטוי, כך גם ההתייחסות של כל אחת מאיתנו לתקופה הזו. אני פוגשת נשים שמפחדות מהתסמינים ואחרות שחוששות מהמחצית השנייה של החיים. במקביל אני שומעת גם נשים המאמינות שהשנים שלאחר גיל המעבר הן תקופה של שיחרור ממחוייבויות, הזדמנות להתחלה חדשה, חיבור לשאיפות והגשמה עצמית. מחקרים מראים שלאופן בו אנו מתייחסות לתקופה הזו בחיים יש השפעה משמעותית על הדרך בה נתמודד עם השינויים. מכאן, שידע והכנה מוקדמת יעזרו לנו הן לעבור אותה ביתר קלות יותר והן לצמוח משם.

שלב שני – מנופאוזה

סיום של המחזור הווסתי. נקודת זמן בה חלפו 12 חודשים רציפים לאחר הווסת האחרונה.
היא מוגדרת בדיעבד ומתרחשת בסביבות גיל 46-56. בשלב זה מסתיים המחזור לחלוטין;
אין יותר ביוצים ואין הריונות.
נשים מעשנות עשויות להגיע למנופאוזה כשנתיים מוקדם יותר מהלא-מעשנות.

מנופאוזה מוקדמת

נשים בתחילת שנות הארבעים, ואף צעירות יותר, החוות הפסקת המחזור ותסמינים האופייניים לגיל המעבר, יכולות להיות במצב הנקרא מנופאוזה מוקדמת.
הסימן הראשון לכך יכול להיות שינויים במחזור החודשי או הפסקתו כליל.
זה קורה לעיתים מסיבה לא ידועה או בעקבות טיפול תרופתי כמו כימותרפיה, הקרנות לאגן, הפרעות גנטיות, דלקות וניתוחים (כמו ניתוח לכריתת הרחם ו/או השחלות).
למנופאוזה מוקדמת יכולות להיות השלכות קצרות וארוכות טווח. קצרות טווח על הפוריות והופעת תסמיני 'גיל המעבר' והשלכות ארוכות טווח – גופניות, מיניות ורגשיות.
נשים רבות בגיל הזה מרגישות צעירות מדי למנופאוזה, והמחשבה על איבוד הפוריות יכולה להיות מטלטלת.
חשוב שתדעי; קיימות אפשרויות טיפול יעילות להתמודדות עם התסמינים, לאפשר פוריות ולשמר את הבריאות בטווח הארוך.
אז אם עברת או שאת מיועדת לעבור התערבות רפואית שעלולה להשפיע על התפקוד השחלתי ו/או אם את חווה תסמינים סוערים בפתאומיות, יותר מנשים בגיל המעבר (שחוות זאת באופן טבעי והדרגתי), פני בהקדם לרופא/ת נשים לאבחון, קבלת החלטות טיפוליות ומעקב.
האבחון יתבצע באמצעות בדיקת אולטרא סאונד (לספירת זקיקים בשחלות) ובדיקות דם כמו: AMH –  anti-mullerian hormone (מדד לרזרבה השחלתית), FSH – follicle-stimulating hormone (הורמון שמופרש מבלוטת יותרת המוח. תפקידו העיקרי הוא לגרום להתפתחות הזקיקים בשחלות), רמת  אסטרוגן ותפקוד בלוטת התריס.

שלב שלישי – פוסטמנופאוזה

שלב זה מתחיל שנה לאחר המחזור האחרון ונמשך לאורך שארית חיינו.
מאחר שההורמונים התייצבו כעת ברמתם הנמוכה, חולפים בהדרגה (לרוב)התסמינים. עם זאת, יש נשים שממשיכות לחוות גלי חום ותסמינים אחרים גם בתקופה זו.

גיל המעבר מספק לנו הזדמנות לאמץ גישות לשמירה על בריאותנו בשנים הבאות, עם דגש על בריאות העצם, הלב, כלי הדם ואברי האגן (שלפוחית שתן, נרתיק), ולהקפיד על אורח חיים בריא יותר.

מידע נוסף על גיל המעבר וההתמודדות עם התסמינים האופייניים תמצאי במאמרים הבאים.
אם המידע הזה עשה לך סדר במושגים ואת חושבת שהוא יכול להועיל לנשים נוספות את מוזמנת להפיץ אותו גם לחברות שלך.